פירמידות האור 

לפני שנים לימדה אותי טינטה שיטה עתיקה והיא כתיבה יומיומית בדפים שמטרתה היתה תהליך של נקיון פנימי. כוונת הכתיבה היתה לא לתעד ולשמור אלא לשחרר ולאפשר לדברים חדשים להיכנס. נכון, זוהי שיטה עתיקה והמונים משתמשים בה כיום והיא מועברת בדרכים שונות ומוכרות על ידי מורים, מטפלים ובסדנאות וקורסים.
תחילתה של דרך זו היתה בלמוריה. השתמשו בה הכהנים והכהנות בדרך שונה מדרכנו כיום. הם כתבו על לוחות של אור את המחשבות שלהם ואחרי שהמחשבות שוחררו הם איפשרו לעצמם לדמיין את המציאות החדשה.
דמיינו מקדש של אור עשוי קריסטל יפיפה שבו מתכנסים כל בקר הכהנים והכהנות עם זריחת השמש. המראה מדהים, קרני האור הראשונות פוגשות את מבנה הקריסטל וכהרף עין המקום כולו רוטט באלפי קשתות צבעוניות, מראה שחוזר על עצמו יום יום, מראה עוצר נשימה בכל פעם מחדש, מראה שמזכיר כל יום את קסם הבריאה.
תהליך הכתיבה על לוחות האור מתרחש לפני הזריחה. עם אור ראשון בסיום התהליך כשהמקום כולו רוטט בעוצמת הזריחה, נשטף כל מה שנכתב בתבות האור ומאפשר התחלה חדשה.
תמיד יש התחלה חדשה, אמרה לי טינטה, תמיד יש התחלה חדשה לכל. מה שנהרס, אבד, נוצר חדש במתכונת אחרת, תמיד ישנה האפשרות להתחיל מחדש.

כל מקדש בו היו מתכנסים הכהנים והכהנות לפני עלות השחר בכל רחבי למוריה היה רוטט בתדרי האור וסביב המקדשים היו מתחילים להיווצר קורי אור וקורי אור אלא המשיכו במשימה ויצרו צורות וקווים אשר בסופו של תהליך זה- מבני עוצמה, פירמידות של אור נגעו בשמיים והיפוכן חדר פנימה אל תוך האדמה, אל אלה אשר חיים בתוכה.
פירמידות אור אלה איזנו ושמרו על תדרי החיים מעל ובתוכה של הפלנטה.
כן, היום שונים הדברים אך ברבדים שהם בלתי נראים לנו נעשית עבודה מופלאה וחוטי אור ממשיכים ונשזרים ויוצרים מחדש התחלות חדשות ואפילו הדברים אינם כפי שהם נראים, עוד יבואו ימים...